equal-parentingמאת: סיגלית גלאי, מנהלת אתר מרתון זוגי,
פעמים רבות אני שומעת בעיתונות, בחדשות 2 ומפיהם של מטופלים ועמיתים את הטענה "פעם זה לא היה ככה" ביחס למגורים משותפים לפני החתונה. משום מה תמיד קיימת השוואה של אז לעומת היום מלווה בניחוח נוסטלגי עם הנחת יסוד האומרת פעם כשזוגות לא גרו יחד, היה טוב יותר לעומת היום. האם יש אמת בדבר, האם מגורים משותפים עשויים למנוע גירושים בעתיד?
זוגות רבים מהציבור החילוני בימנו, בוחרים לגור יחד כצעד שמסמל את השינוי ביחסיהם.
גם אם הם לא מצהירים על זה כצעד מקדים לחתונה. אצל רוב הזוגות, המגורים המשותפים הפכו להיות חלק משיגרה נורמטיבית במסלול החיים הזוגיים בתקווה שזה יוביל לקראת הצעת הנישואים המיוחלת. זוגות שבוחרים לגור יחד זמן רב לפני הנישואים, מאמינים שמגורים משותפים יעזרו להם להכיר זה את זה, יעזרו להם להחליט אם כדאי להם להתחתן, למעשה הם מניחים שמגורים משותפים יאפשרו להם לדעת את ה"אמת" זה על זה, הם סבורים שידיעת האמת הזאת תאפשר להם לבנות נישואים יציבים, ואולי אפילו להיות מחוסנים מפני גירושים.בנוסף מגורים משותפים חוסכים בהוצאות שכר דירה לכל אחד מבני הזוג בנפרד וכמובן שלאחר שעושים חישוב בעזרת מחשבון משכנתא מבינים שיש צורך בחיסכון זה במיוחד לאור מחירי הדירות העולים באופן הדרגתי בשנתיים האחרונות
למעשה, המציאות מוכיחה שאין במגורים משותפים ערובה להצלחה או למניעת הגירושים, הסטטיסטיקה מראה שלמרות המגורים המשותפים במשך תקופה ארוכה לפני הנישואין, יש עדיין אחוז גבוה של מתגרשים. כיצד זה ייתכן? מסתבר שמגורים משותפים זמן רב לפני החתונה יוצרים מצב של אינטימיות גבוהה (בעיקר אינטימיות פיזית) ואוטונומיה מאוד גבוהה (עצמאות כלכלית וחופש בחירה לעשות מה שרוצים) אבל מחויבות נמוכה. הרבה יותר נוח לחיות יחד כל זמן שהאהבה מחזיקה מבלי להתחייב לנצח, במיוחד בתקופתנו כשסקס ללא נישואים ומגורים משותפים ללא נישואים מקובלים למדי. בנוסף לכך, בימנו ישנם גם הורים שדוחפים את ילדיהם לגור יחד לפני שיחליטו על צעד קיצוני כמו להתחתן. לזוג ולסביבה זה נראה די טבעי שכששני בני אדם אוהבים זה את זה הם יכולים לבטא את אהבתם באופן חופשי. כשדפוס זה של אינטימיות גבוהה ומחויבות נמוכה משתרש ביחסים קשה מאוד להשתחרר ממנו. האינטימיות הפיזית גורמת לבני הזוג להרגיש מאוד קרובים לא תמיד בהלימה למשמעות היחסים, המגע הפיזי לעיתים מטשטש את היכולת שלנו לבחון באובייקטיביות את הקשר. (חשוב לציין שממצאים אלה אינם מתייחסים לזוגות שהחליטו להתחתן וגרים יחד זמן קצר לפני חתונתם)
בניגוד לזוגות נשואים שמגלים מחויבות יותר גבוהה ליחסים, ראשית כי הם בחרו להתחייב אל בן הזוג, מול המשפחה החברים וכל שאר המוסדות הרואים בהם זוג נשוי, במטרה ליצור מסגרת יציבה. הם לומדים בהדרגה לגלות סובלנות איש כלפי מגרעותיו של השני, הם לומדים להכיר ולקבל. זוגות לא נשואים מגלים פחות סבלנות וסובלנות ולפיכך גם פחות מחויבות ליחסיהם. מכיוון שהתפיסה לגבי מוסד הנישואים התרופפה בקרב זוגות שאינם מסורתיים, היא נותנת את הלגיטימציה לגור יחד, באותה מידה היא זאת שגם מאפשרת להיפרד או להתגרש ביתר קלות. במיוחד במצבים בהם מתגלים אי הסכמות או התלבטויות לגבי בן הזוג, בזמן שגרים יחד תקופה משמעותית (שנה ומעלה), הזוג ימצא את עצמו נאלץ לבחור בין חתונה לבין סיום הקשר. בעוד שזוג נשוי יחשוב פעמיים לפני צעד של ניתוק הקשר. החתונה עצמה אינה ערובה לכך שנצליח אבל היא לפחות נותנת לנו את ההזדמנות להפוך להיות בוגרים במלוא מובן המילה.